"הן בשבילנו גדול ערך התנ"ך לא כל כך במה שאמר, כמו במה שלא אמר, במה שאנחנו או הדורות הבאים אחרינו עתידים לאמור מתוכו.

חושבים אנחנו, כי בגַלותנו רעיונות חדשים בתנ"ך, הרי אנו מפרשים אותו. אבל על פי האמת הדבר הוא להפך: התנ"ך הגלוי הוא פירוש לתנ"ך הנעלם שבתוך נשמתנו."

אהרון דוד גורדון

יום רביעי, 26 בינואר 2011

משפטים - תורת הגמול והעונש


"וְגֵר לֹא תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ - כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ - עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ; בַּמֶּה יִשְׁכָּב - וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ - תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ - עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ."

רוב רובה של התורה הנמסרת בפרשת משפטים עוסק בדינים שבין אדם לחברו, שפירושה של תורה הוראה, ופירושה של הלכה הלכות נהוגות, ופירושה של דת חוק.

בבסיסו של כל מערך חוקים עומדת תורת גמול ועונש מסויימת. בבסיס מערך החוקים של פרשת משפטים עומדים עקרון הגמול הצמוד, ועיקרון החסד.

הגמול הצמוד - הסנקציה על הפרת החוק קשורה אל העברה עצמה. פגיעה בנפש נענשת בפגיעה בנפש. פגיעה ברכוש בפגיעה ברכוש, גובה הפיצוי ביחס לגובה הנזק הנגרם, בין אם יחס ישר בשוגג, או יחס כפול ומכופל במזיד. אבל נשמר תמיד מתאם בין החטא והעונש, נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל, כוויה תחת כוויה,פצע תחת פצע, וחבורה תחת חבורה.
התורה דורשת מהאדם לקחת אחריות על מעשיו, בין אם בשוגג ובין אם במזיד. גם על נזק שנגרם ברשלנות צריך לשלם פיצוי, ואין מנוס מעונש על פגיעה במזיד. הפוגע במזיד יִלקח לרצות את עונשו גם מעם ההתחסדות, ההצטדקות והמזבח.
עקרון הגמול הצמוד הוא עיקרון אוניברסאלי. אלוהים ידאג לכפות אותו גם בשם מי שאין לו את הכוח החברתי להבטיח שיעשה איתו צדק. אם יעונה הגֶר, ישמע אלוהים לזעקתם. אם יעונו האלמנה והיתום, ישמע אלוהים לזעקתם. כך מקובלנו מבית אבא - "כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה". ומי שיענה יתומים ואלמנות, סופו שתהיה אשתו אלמנה, ובניו יתומים. כי עוול חברתי גורר חברה של עוולות.

עקרון החסד - גם את יישום הצדק אי אפשר לדרוש עד המוחלט.
עסקי הריבית כשלעצמם אינם מותרים, והם נאסרו על ידי רוב הדתות העתיקות. ריבית היא לרוב ניצול חלוקה לא צודקת של משאבים, על מנת להגביר את אי-הצדק שבחלוקה. לאחד יש יותר מכפי שהוא צריך, ואת העודף הוא מלווה למי שאין לו כפי שהוא צריך, ובתמורה מקבל מי שיש לו עודף חלק נוסף מתוך חלקו של הנמצא במחסור. רבית נשך היא ריבית המשעבדת את האדם, ושואבת את כל הכנסתו שמעבר למינימום הדרוש לקיומו אל ידיו של אדם אחר.
גם במקרה של חוב, שגבייתו מוצדקת, יש מגבלות על הדרכים לגביית החוב. חובה לשמור על כבודו של האדם. חובה לזכור שהוא לא רק בעל חוב, אלא גם אדם עם צרכים. כשלוקחים את מעילו - קר לו בלילה. מי שמסתכן באונאת בעל חוב, צריך לזכור אילו שערים נשארים תמיד פתוחים, כי אלוהים הוא חַנּוּן.

תורת ישראל לא מכירה במצב שבו "אין חוקים". גם במלחמה יש חוקים, וגם בסכסוך עם אדם יש חוקים. הסכסוך אינו מצדיק את שלילת אנושיותו וזכויותיו של היריב. השנאה לא תפטור את השונא מאחריות על מעשיו כלפי השנוא. השנוא הוא אדם, שזכויותיו זכויות, ורכושו רכוש, ואם רכושו אבד, חובה להחזירו אליו. ואם חמורו כורע תחת המשא, חובה לסייע לו.
התורה היא תורת חיים, שלא נועדה למלאכי השמים, אלא כדי לקיים חיים של אנשים בשר ודם. אנשים בשר ודם אינם מלאכים - הם פוגעים אחד בשני ברשלנות, בשוגג ובמזיד, הם חומדים זה את רכושו של זה, ושונאים זה את זה, ונוטים לשכוח זה את אנושיותו של זה. חוקי פרשת משפטים באים להזכיר לאדם את אחריותו ואת חובתיו כלפי שאר בני האדם, ואת העונש הצמוד הבא על חברה שלא מקפידה על עיקרון הגמול ועל עיקרון החסד, שסופה של אי-הקפדה כזו היא התפשטות ההפך מעקרונות אלה: השתלטות חוקי השרירות, הכוח וחוסר הרחמים.   

שבת שלום

שיר לשבת:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אין להגיב ללא חתימת שם אמיתי של הכותב. בבקשה לא לכתוב תגובות שאין בהן התייחסות לתוכן הרשומה. תודה