מקץ - התקדמות מטאורית

"וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ... וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ"

"וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר. וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר, בְּיַד יוֹסֵף, אֵת כָּל הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר"

"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.... וְיוֹסֵף, בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם"

לאחר שנמכר יוסף לאורחת ישמעאלים והורד מצרימה, מתגלה שחלומותיו לא היו חלומות שווא. נראה שאכן היה לאחיו במה לקנא. יוסף מתגלה כאדם פיקח, בעל "מגע זהב". בכל מקום שאליו הוא מגיע, הוא ממהר לרכוש את אמון אדוניו, ומהר מאוד מקבל לידיו את ניהול העניינים. כך בבית שר המשקים שקנה אותו כעבד, כך בבית הסוהר, אליו הושלך, וכך בארמון המלך, אליו הגיע כפותר חלומות, אך גם כאסיר מורשע באונס. ליוסף יש כישורים המאפשרים לו לדלג מעל משוכות הבירוקרטיה ולנפץ כל תקרת זכוכית. תוך זמן קצר הוא מקבל לידיו את ניהול ענייני ממלכת מצרים, המעצמה האזורית האדירה, והוא בסך הכל בן שלושים.

אחד הדברים שהיו לי הכי קשים בתהליך ההתבגרות הייתה התובנה, אותה אני עדיין מדחיק במידה רבה של הצלחה, ששחקני הכדורגל הגדולים בעולם הולכים והופכים להיות צעירים ממני. איך אפשר להתמודד עם העובדה שמגן נבחרת גרמניה שמשחק עכשיו במונדיאל נולד בהפרש של ארבעה ימים ממך, ואפילו לא גדול ממך פיזית? איך אפשר להתמודד עם העובדה שהכוכב של הקבוצה צעיר ממך בחמש או שש שנים? ואני לא מזכיר בכלל את סכומי הכסף שהם הספיקו להשתכר בגילם המופלג...

השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר מחמש שנים. בעוד כשנה יסיים את לימודיו מחזור של רופאים בגילי! איך אדם שחי בתודעה של היותו צעיר מתמודד עם האפשרות שיפגוש רופא צעיר ממנו?

העולם המודרני נדרש ליצור סטנדרטיזציה של ידע, הכשרה ומסלולי קידום. אחת התוצאות הפרדוקסליות, היא שבמידה שאדם מקודם בדרגה בהתאם להצלחתו, סופו שיגיע ויעצר לא בתפקיד אותו הוא עושה בצורה הטובה ביותר, אלא דווקא בתפקיד הראשון בו הוא נכשל. תוצאה אחרת היא יצירת מסלולים בעלי קצב קבוע, גם לאנשים שמסוגלים "לדלג" על שלבים בזכות כישורים ייחודיים. כמובן שבדרך עלולים ללכת לאיבוד אנשים שמחזיקים בכישורים אך חסרים את ההסמכות הרשמיות.

נתקלתי איפשהו בטענה, שרוב המדענים החוקרים מפרסמים את תגליותיהם החשובות ביותר לפני גיל 25.

קרל מרקס פרסם את המניפסט הקומוניסטי בגיל 33.

אלברט אינשטיין פרסם את תורת היחסות הפרטית בגיל 26, ואת תורת היחסות הכללית בגיל 36. כשהיה בן 42 זכה בפרס נובל עבור אחד ממחקריו מגיל 26.

צ'ארלס דארווין יצא למסע באוניה "ביגל" בגיל 23, וכששב לאחר חמש שנים, החל לפתח את תורת האבולוציה, אותה לא העז לפרסם, ועסק באיסוף עובדות והוכחות לתיאוריה במשך 22 השנים הבאות. אז, מתוך חשש שיוקדם בפרסום ע"י מדען אחר, הזדרז להוציא את ההוכחה ה"חלקית" לתיאוריה שלו - "מוצא המינים".

נילס בוהר, מגדולי הפיזיקאים של המאה ה-20 ושוער נבחרת דנמרק בכדורגל, זכה בגיל 37 בפרס נובל, עבור מחקר שביצע בגיל 28.

ארנסט רתרפורד, אבי הפיזיקה הגרעינית ושחקן נבחרת הראגבי של ניו-זילנד, ערך את מחקריו החשובים כשהיה בן 25 ו 31. בגיל 37 זכה להפתעתו עבור מחקרים אלה בפרס נובל ל...כימיה.

דב בר בורכוב היה בן 24 כנמנה על מייסדי מפלגת "פועלי ציון" והיה לאחד מהתיאורטיקנים החשובים של הציונות הסוציאליסטית, לפני שנפטר בגיל 36.

בן 37 נפטר משורר ימי הביניים אבן גבירול, שבהופעה נפלאה של עיבודים מודרניים לשיריו (שחלקם נכתבו בהיותו בן-עשרה) צפיתי השבוע.

בגיל 19 הספיק יוסף חיים ברנר לעזוב את עולם הישיבות (בו החל את צעדיו הראשונים בכתיבה) ולפרסם סיפורים קצרים ראשונים. בגיל 23 יצא ספרו הראשון "בחורף", אותו נאלץ לכתוב פעמיים, לאחר שכתב היד המקורי אבד. ספר זה הפך אותו לדמות מוכרת בקהל הקטן להדהים של קוראי העברית בתקופתו. בגיל 25 החל להוציא את הירחון הספרותי "המעורר", ונשא על גבו תרתי משמע את עולם הספרות העברית בשנות המצוקה שלאחר גל הפוגרומים של ניסיון המהפכה ב1905-6. בגיל 40 נרצח בארץ ישראל. האם מישהו יכול לדמיין את ברנר כאדם מזדקן?

בן ארבעים נורה למוות גם יוסף טרומפלדור, באותה תקרית אומללה בתל-חי. הוא הספיק כבר להפצע פעמיים, בשתי מלחמות שבהן לחם בשורות שני צבאות שונים. בגיל 25, שבוי קטוע יד בשבי היפנים, החל לארגן אגודה ציונית להתיישבות בארץ ישראל. בגיל 31 ייסד את תנועת "החלוץ". בגיל 32 סיים את לימודיו (רפואת שיניים) ועלה לארץ ישראל להקים בה קומונה - מושבה שיתופית.

חצי שנה לאחר נפילתו של טרומפלדור ו15 ימים לאחר יום הולדתו ה 30, היה יצחק שדה לראש "גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור". מכיוון שכך, זכה לימים לכינוי "הזקן" מפי פקודיו בפלמ"ח.

את הפיקוד על הפלמ"ח, הכוח המגוייס של היישוב העברי, העביר שדה ליגאל אלון, אז בן 27. שמונה שנים קודם לכן סיים יגאל אלון את לימודיו, מכר (ללא התייעצות עם אביו החולה ואחיו), את המשק של אביו בכפר תבור, ויצא עם חבריו מ"כדורי" להצטרף להתיישבות "חומה ומגדל" בקיבוץ גנוסר.

בשנת 1919, כשהיה סטודנט לכלכלה בן 20, פרסם חיים ארלוזרוב את מאמרו "הסוציאליזם העממי של היהודים", בו קבע "מדינת-היהודים תקום אף תהיה – בזאת אין כל ספק.  אבל לא ברור עדיין באיזו דרך תקום.  הגיעה השעה להגיד בגלוי: הציוניות שאינה נשענת על המוני-העם העובדים – היא אבודה.  הציוניות שיש בדעתה להקיף את אלה, תצטרך לערוב להם שגם הבית הלאומי החדש בארץ-ישראל וגם הקמת ההריסות בגלות – יעשו ברוח הסוציאליזם וחידוש הפרודוקטיביזציה של העם היהודי.  החיים החדשים של האומה דורשים במפגיע גם חברה מחודשת."

בגיל 32 התמנה לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, התפקיד השלישי בחשיבותו בהיררכיה של התנועה הציונית. בגיל 34 נרצח על חוף ימה של תל אביב.

ואפשר גם להתחיל מאוחר. הרצל היה כבר בן 34 כשפרסם את המחזה "הגטו החדש" בו קרא ליהודים "לצאת! לצאת מן הגטו!". שנה מאוחר יותר פרסם את ספרו "מדינת היהודים", וכעבור שנה נוספת עמד בראש הקונגרס הראשון כנשיא התנועה הציונית שהקים. בשבע השנים הבאות, מגיל 36, ניהל מערכה דיפלומטית להכרה בתנועה שזכתה לתומכים מעטים ומתנגדים ואדישים רבים. בגיל 43 הביא לתנועה את הצעתם של שר המושבות ושר החוץ של האימפריה הבריטית לצ'ארטר להתיישבות יהודית במזרח-אפריקה הבריטית. ליאופולד גרינברג, עיתונאי ששימש לו כשגריר באנגליה, כתב לו במכתב המשקף את החשיבה הפוליטית שמאחורי קבלת ההצעה:

"נראה שבמהותה אין למזרח-אפריקה ערך רב. היא לא תהווה מקור משיכה רב לבני עמנו, שכן אין לנו לגביה חזקה מוסרית או היסטורית. ואולם ערכה הפוליטי של הצעת צ'מברליין אדיר אם ננצלה במלואה. עלי להדגיש כי תנאי הכרחי לכך הוא שההסכם שנחתום עם ממשלת בריטניה תהיה בו הצהרה מפורשת על רצונה לעזור לעמנו[...] זו תהיה הפעם הראשונה בתולדות הגלות היהודית שיכירו בנו לא כבקהילה מקומית [...] אלא הכרה בנו כעם. [...] אנו נוכל לדחות את מזרח-אפריקה, אך בינתיים נשיג מידי ממשלת בריטניה הכרה שאין ממנה נסיגה. [...] כאשר יתברר שמזרח-אפריקה אינה מתאימה לנו, יעלו הצעות נוספות, וכן תיסלל הדרך לארץ-ישראל, בהדרגה אך בבטחה."

שנה מאוחר יותר, נפטר הרצל בגיל 44. שלוש עשרה שנים לאחר מכן, הגשים הלורד בלפור את תחזיתם של גרינברג והרצל, והכרתה של האימפריה החשובה בעולם בתנועה הציונית כמי שהולכת לבנות "בית לאומי לעם היהודי" הוסטה בעין יפה ממזרח אפריקה אל ארץ ישראל.

אומרים ש"העולם שייך לצעירים". אומרים שהנוער בישראל מתבגר מהר יותר. אומרים שגיל ההתבגרות בעידן המודרני הולך ומתארך אל שנות העשרים של האדם.

האם ניתן לדמיין בימינו התקדמות מטאורית שכזו?

שבת שלום וחג שמח

שיר לשבת:

הנס של הלב האמיץ / אהרון זאב

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִים

עַל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת

שֶׁבַּיָמִים הָהֵם וּבַזְמַן הַזֶּה.

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת

שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּידֵי אֱנוֹשׁ –

הַנֵּס שֶׁל הַלֵּב הָאַמִיץ,

הַפֶּלֶא שֶׁל רוּחַ הָאָדָם,

זוֹ אֲשֶׁר גָּבְרָה עַל צִבְאוֹת מַמְלָכוֹת גְּדוֹלוֹת,

הֶאֱדִירָה דַּלִּים, חִזְּקָה מוּעָטִים

וְתִּתֵּן לָהֶם נִצָּחוֹן.

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים,

זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ

וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר -

יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְיָבוֹא אֵלֵינוּ לָאוֹר

וְיָבוֹא !

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ, פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ

לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הֶהָרָה עָלִינוּ

מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים גִלִּינוּ

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ, פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ

בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם וַיְהִי אוֹר.

וְאָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים

זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ.

מִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר -

יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ

לָאוֹר –

וְיָבוֹא.